שבדית

שבדית (Svenska)
מדינות שבהן השפה מדוברת:	שבדיה, פינלנד
אזורים שבהם השפה מדוברת:	צפון אירופה
סך כל הדוברים:	כ-9,000,000
מספר הדוברים שזו שפת אמם:	7,825,000
שיטת הכתב:	אלפבית לטיני עם התאמות לשבדית
דירוג:	השמונים ותשע המדוברת ביותר
סיווג משפחתי:	הודו אירופאית גרמאנית גרמאנית צפונית גרמאנית צפונית יבשתית שבדית
חומר נוסף:	ספר לימוד
מעמד רשמי
השפה הרשמית במדינות:	פינלנד
השפה הרשמית בארגונים:	האיחוד האירופי
גוף מפקח:	Svenska språknämnden – מועצת השפה השבדית
ראו גם: שפה • רשימת שפות

תפוצת השפה

שבדית (Svenska, להאזנה (מידע · עזרה)) היא שפה סקנדינבית מזרחית מקבוצת השפה הגרמאניות של משפחת השפות ההודו אירופאיות, המדוברת בפי תשעה מיליון דוברי שבדית בעולם, שמונָה וחצי מתוכם בשבדיה, שם אינה מוגדרת בחוק כשפה רשמית, אף שרוב מוחלט מתושביה דוברים אותה.

חוץ מאשר בשבדיה, מדוברת השבדית גם במחוז אולנד (Åland) השייך לפינלנד. בפינלנד היבשתית ישנו מיעוט של שישה אחוזים דוברי שבדית, ושבדית היא שפה רשמית בפינלנד ובעלת מעמד שווה לפינית. בנוסף, כמה אלפי אנשים באסטוניה דוברים שבדית גם כן.

השפה השבדית התפתחה מהנורדית העתיקה, בדומה לדנית ולנורבגית, מהן אינה שונה באופן מהותי. למעשה, דוברי השבדית יכולים להבין דנית ונורבגית, ובייחוד את האחרונה, הדומה לשבדית במבטאה. בימי הביניים עברה השבדית שינויים רבים עד שעברה סטנדרטיזציה במאה השש-עשרה. ב-1786 נוסדה האקדמיה ללשון השבדית לפקח על התפתחות השפה התקנית.

כשפה גרמאנית חולקת השבדית אוצר מלים נרחב גם עם הגרמנית והאנגלית. השבדית שאלה מילים רבות מהגרמנית התחתית בימי הביניים, מהגרמנית העילית (הגרמנית התקנית) במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, מהצרפתית במאה השמונה-עשרה ומהאנגלית במאה העשרים.

הגייתה וכתיבתה של השפה השבדית

עד המאה השלוש-עשרה נכתבה השבדית באמצעות האלפבית הרוני, אך עם התפשטות הנצרות בשבדיה החלה השפה השבדית להיכתב באמצעות האלפבית הלטיני. לצורך כתיבת השפה השבדית משתמשים באלפבית הלטיני, כאשר האותיות C,Z,W,Q משמשות בעיקר לכתיבת שמות ממקור זר. כן נוספו לה שלוש אותיות תנועה נוספות, å, ä, ו-ö, ולפעמים נעשה שימוש גם באות התנועה ü לכתיבת שמות ממקור גרמני.

הסימון הגראפי	תעתיק IPA	הערך הפונטי
הגייתה וכתיבתה של השפה השבדית
העיצורים
Bb	b	נהגה כהגיית בי"ת דגושה
CHch	ɕ	לפני התנועות הקדמיות:e, i, y, ä ו-ö נהגה כצליל בין ch הגרמני לאחר התנועות הקדמיות לבין שי"ן הימנית, צליל הדומה ל-טש שיני-חיכי ללא צליל הט' בהתחלה
CHch	ɧ	לפני התנועות האחוריות:a, o, å ו-u נהגה ככ"ף רפה נקייה ושורקת
Dd	d	נהגה כהגיית דל"ת דגושה עם הלשון צמוד לאחורי השיניים.
DJ/dj	j	נהגית כהגיית יו"ד עיצורית
Ff	f	נהגית כהגיית פ"ה רפה
Gg	j	נהגה כהגיית יו"ד עיצורית לפני התנועות הקדמיות:e, i, y, ä או ö
Gg	g	נהגה כהגיית גימ"ל בכל מקום אחר
GJ/gj	j	נהגה כהגיית יו"ד עיצורית
Hh	h	נהגה כהגיית ה"א
HJ/hj	j	נהגה כהגיית יו"ד עיצורית
Jj	j	נהגה כהגיית יו"ד עיצורית
Kk	k	נהגה כ"ף דגושה לפני התנועות האחוריות:a, o, å ו-u
Kk	ɕ	לפני התנועות הדקמיות:e, i, y, ä ו-ö נהגה כצליל בין ch הגרמני לאחר התנועות הקדמיות לבין שי"ן הימנית, צליל הדומה ל-טש שיני-חיכי ללא צליל הט' בהתחלה
KJ/kj	ɕ	נהגה כצליל בין ch הגרמני לאחר התנועות הקדמיות לבין שי"ן הימנית, צליל הדומה ל-טש שיני-חיכי ללא צליל הט' בהתחלה
Ll	l	נהגה כהגיית למ"ד
LJ/lj	j	נהגה כהגיית יו"ד עיצורית
Mm	m	נהגה כהגיית מ"ם
Nn	n	נהגה כהגיית נו"ן
NG/ng	ŋ	נהגה כצליל ng באנגלית
Pp	p	נהגה כהגיית פ"ה דגושה
Rr	r	נהגה כהגיית רי"ש מתגלגלת
RD/rd	ɖ	בצפון שבדיה ובמרכזה נהגה כהגיית דל"ת עם קצה הלשון מופנה אחורנית בדרום שבדיה נהגה כפי שנכתב
RL/rl	ɭ	בצפון שבדיה ובמרכזה נהגה כהגיית למ"ד עם קצה הלשון מופנה אחורנית בדרום שבדיה נהגה כפי שנכתב
RN/rn	ɳ	בצפון שבדיה ובמרכזה נהגה כהגיית נו"ן עם קצה הלשון מופנה אחורנית בדרום שבדיה נהגה כפי שנכתב
RS/rs	ʂ	בצפון שבדיה ובמרכזה נהגה כהגיית סמ"ך עם קצה הלשון מופנה אחורנית בדרום שבדיה נהגה כפי שנכתב
RT/rt	ʈ	בצפון שבדיה ובמרכזה נהגה כהגיית ת"ו עם קצה הלשון מופנה אחורנית בדרום שבדיה נהגה כפי שנכתב
Ss	s	נהגה כהגיית סמ"ך
SK/sk	sk	נהגה כ-סק לפני התנועות האחוריות:a, o, å ו-u
SK/sk	ɧ	נהגה ככ"ף רפה נקייה ושורקת לפני התנועות הקדמיות:e, i, y, ä ו-ö
SCH/sch	ɧ	נהגה ככ"ף רפה נקייה ושורקת
SJ/sj
SKJ/skj
STJ/stj
Tt	t	נהגה כהגיית ת"ו עם הלשון צמודה לאחורי השיניים
TJ/tj	ɕ	נהגה כצליל בין ch הגרמני לאחר התנועות הקדמיות לבין שי"ן הימנית, צליל הדומה ל-טש שיני-חיכי ללא צליל הט' בהתחלה
Vv	v	נהגה כהגיית בי"ת רפה
Ww	v	נהגה כהגיית בי"ת רפה
התנועות
הסימון הגראפי	תעתיק IPA	הערך הפונטי
Aa	ɑ	נהגית כהגיית פתח
Ää	ɛ	נהגית כתנועה בין צרה לבין פתח
Åå	o	בגרסה הארוכה נהגית כהגיית חולם
Åå	ɔ	בגרסה הקצרה נהגית כתנועת בין חולם לבין פתח
Ee	e	בגרסה הארוכה נהגה כהגיית צירה
Ee	ə	בגרסה הקצרה נהגית כהגיית שווא נע
Ii	i	נהגית כחיריק
Oo	u	בגרסה הארוכה נהגית כהגיית קובוץ
Oo	ʊ	בגרסה הקצרה נהגית כתנועה בין קובוץ לבין חולם
Öö	ø	נהגית כתנועה בין חולם לבין צרה, כמו eu הצרפתי, ö הגרמני או צירוף האותיות ir באנגלית כמו במלים first, virgin, bird
Uu	ʉ	נהגית כ-U אומלאוט בגרמנית, או כ-U בצרפתית.
Yy	y	נהגית כמו U, רק קצת יותר לחוצה.

Qq, Ww, Zz, Cc - מופיעות במלים זרות ונהגות בהתאם לשפה ממנה המלים שאולות.
התנועות נהגות כקצרות כאשר מופיעות לפני שני עיצורים, בכל מקום אחר נהגות כארוכות.

הטעם

בשבדית הטעם נופל בדרך כלל על ההברה הראשונה, אך להברה המוטעמת יכולים להיות שני טונים:עולה ויורד

טון עולה - הברה מוטעמת רגילה, מופיע במלים הארוכות משתיים-שלוש הברות ובמלים בנות הברה אחת במילונים מסוימים מסומן באמצעות סימן עולה, á וכו.

טון יורד - ההברה המוטעמת יורדת בצלילה וההברה הבאה אחריה מתחילה בצליל גבוה יותר, מופיע בעיקר במלים בנות שתי הברות, במילונים מסוימים מסומן באמצעות סימן יורד, à וכו.

הדקדוק השבדי

מערכת הפועל השבדי

תכונה של השפה השבדית (וכן של הדנית והנורבגית) המקלה מאוד על לומדיה היא העדר מוחלט של נטיית פעלים לפי הגופים השונים. "אני הולך" ייאמר בשבדית jag går; "הם הולכים": de går; "הוא הולך": han går. כלל זה תקף אפילו עבור פעלים יוצאים מן הכלל, כגון "להיות".

בסיסי הפעלים הרגילים בשבדית עשויים להסתיים בעיצור או בתנועת a מה שאומר שלא ניתן להבחין בבסיס הפועל בצורת המקור, אך הבסיס מתגלה בצורת הציווי ביחיד. הבסיס נראה בבירור בנטיות ההווה (כפי שיפורט בהמשך) ומאחר שיש צורך בידיעת בסיס הפועל ליצירת כל צורות הפעלים הרגילים, צורת ההווה עדיפה לשינון מאשר צורת המקור.

פעלי העזר בשבדית

בשבדית משתמשים במספר פעלי עזר המסייעים לבנות משפטי תיאור ומשפטי פעולה בזמנים שונים.

פעלי העזר בשבדית
	צורת ההווה	צורת העבר	צורת הפרפקט	צורת בינוני העבר	צורת בינוני ההווה
vara - להיות	är	var	varit	vard	varande
ha(hava) - שייכות	har	hade	haft	havd	havande
Bli (bliva) - להיהפך	blir	blev	blivit	bliven	blivande
skola -	skall	skulle	skolat	skolad	skolande

פועל העזר vara – להיות, משמש במשפטי תיאור בזמנים שונים.
פועל העזר ha – שייכות, משמש בזמני הפרפקט.
פועל העזר bli – להיהפך, משמש בצורת הסביל.
פועל העזר skola – צורת ההווה שלו (skall, או בקיצור ska) משמשת ליצירת משפטים בעתיד, צורת העבר שלו (skulle) משמשת ליצירת תנאי ההווה, תנאי היפותטי.
צורת הפרפקט משמשת יחד עם פועל העזר ha ליצירת זמני הפרפקט, בניגוד לשפות אחרות כמו אנגלית וגרמנית שם נעשה שימוש בבינוני לצורך כך.
בינוני העבר משמש כתואר (כתואר נוטה לפי נטיות התארים), ומשמש את צורת הסביל יחד עם פועל העזר bli – להיהפך.
בינוני ההווה משמש כתואר (כתואר נוטה לפי נטיות התארים), ומשמש גם כשם הפעולה. בניגוד לאנגלית, הוא אינו יוצר זמנים מתקדמים עם הפועל "להיות".

הזמנים הרגילים

בפעלים רגילים זמן ההווה נוצר באמצעות תוספת ‎-r לבסיסי פעלים המסתיים בתנועת a, ובאמצעות תוספת ‎-er לבסיסי פעלים המסתיימים בעיצור. פעלים בני הברה אחת בצורת המקור הם לרוב בלתי רגילים וצורת ההווה שלהם נוצרת לרוב באמצעות תוספת ‎-r.

בפעלים רגילים זמן העבר נוצר באמצעות תוספת ‎-de לבסיסי פעלים המסתיימים בתנועת a או בעיצור קולי, ובאמצעות תוספת ‎-te לבסיסי פעלים המסתיימים בעיצור אטום.

זמן העתיד נוצר באמצעות שימוש בפועל העזר skola בזמן ההווה ובצורת המקור של הפועל העיקרי.

דרך התנאי נוצרת באמצעות שימוש בפועל העזר skola בזמן עבר ובצורת המקור של הפועל העיקרי, מציין תנאי הווה שהוא תנאי היפותטי.

זמני הפרפקט

זמני הפרפקט מופקים באמצעות שימוש בנטיות פועל העזר ha – שייכות בזמנים שונים וצורת הפרפקט. בפעלים רגילים צורת הפרפקט נוצרת באמצעות תוספת ‎-t לבסיס הפועל.

פרפקט ההווה – נוצר באמצעות צורת ההווה של הפועל ha וצורת הפרפקט של הפועל העיקרי. מציין פעולה שהתרחשה בעבר.
פרפקט העבר – נוצר באמצעות צורת העבר של פועל העזר ha וצורת הפרפקט של הפועל העיקרי. מציין פעולה שהתרחשה לפני פעולה אחרת בעבר, מעין פלאשבק.
פרפקט העתיד – נוצר באמצעות זמן העתיד של פועל העזר ha – שייכות (skall ha) וצורת הפרפקט של הפועל העיקרי. מציין פעולה שהתרחשה לפני פעולה אחרת בעתיד.
פרפקט התנאי – נוצר באמצעות זמן התנאי של פועל העזר ha – שייכות (skulle ha) וצורת הפרפקט של הפועל העיקרי. מציין תנאי עבר, תנאי שלא התממש והוא בטל.

הבינוני

בינוני ההווה

בפעלים רגילים נוצר באמצעות תוספת ‎-nde לצורת המקור של הפועל בפעלים בני מעל הברה אחת, בפעלים בני הברה אחת נוצר באמצעות תוספת ‎-ende לצורת המקור של הפועל.

בינוני ההווה משמש כשם תואר וכאשר הוא משמש שם תואר הוא נוטה לפי נטיות התארים. בינוני ההווה משמש גם כשם הפעולה.

ראוי לציין, כי בניגוד לאנגלית בינוני ההווה אינו יוצר זמנים מתמשכים עם הפועל "להיות".

בינוני העבר

בפעלים רגילים שבסיסם מסתיים בתנועת a, נוצר באמצעות תוספת ‎-d לבסיס הפועל. בפעלים רגילים שבסיסם מסתיים בעיצור, נוצר באמצעות תוספת ‎-d לבסיסים המסתיימים בעיצור קולי, ותוספת ‎-t לבסיסים המסתיימים בעיצור אטום.

בינוני העבר משמש כשם תואר וכאשר הוא משמש שם תואר הוא נוטה לפי נטיות התארים. בינוני העבר משמש גם את דרך הסביל כאשר מופיע לאחר נטיות פועל העזר bli, שמשמעותו "להיהפך" בזמנים שונים.

פעלי מצב

פעלי מצב בשבדית
	צורת ההווה	צורת העבר	צורת הפרפקט	צורת בינוני העבר	צורת בינוני ההווה
Vilja - לרצות	vill	ville	velat	velad	viljande
Kunna - להיות יכול	kan	kunde	kunnat	kunnad	kunnande
Måsta - להיות מוכרח	måste	måste	måst	måstad	måstande
Låta - לאפשר	låter	lät	låtit	låten	låtande
Få - להיות רשאי ל...	får	fick	fått	fådd	fående
Må - להתאפשר	må	måtte	mått	mådd	mående
Böra - להיות אמור ל...	bör	börde	bort	börd	börande
Töra - להיות עשוי ל...	tör	torde	tort	törd	törande
Bruka - להיות רגיל ל...	brukar	brukade	brukat	brukad	brukande
Behöva - להיות זקוק ל...	behöver	behövde	behövt	behövd	behövande
Lära - להיות מה שנאמר עליו	lär	lärde	lärt	lärd	lärande

נטיות שמות עצם

נטיות שמות העצם ביחיד

יחיד לא מיודע

בעבר, התקיימו בשבדית שלושה מינים דקדוקיים (זכר, נקבה ונייטרלי), בדומה לשפות גרמאניות אחרות. עם הזמן, מיני הזכר והנקבה התאחדו למין אחד. כתוצאה מכך, כיום לשמות העצם ביחיד שני מינים בלבד בשבדית, אוטרום (מבחינה היסטורית איחוד של הזכר והנקבה) והמין הנייטראלי (ניטרום). התווית המסתמת en מופיעה לפני שם עצם ממין האוטרום בעוד שהתווית המסתמת ett מופיעה לפני שם העצם מהמין הנייטרלי. תפקידה של תווית זו זהה לתפקידה בשפות אחרות (a/an באנגלית, למשל).

יחיד מיודע

ליידוע שם העצם ממין האוטרום מתווסף en, כאשר ה־e נשמט אם שם העצם מסתיים בתנועה. ליידוע שם העצם מהמין הנייטרלי מתווסף et, כאשר ה־e נשמט אם שם העצם מסתיים בתנועה. כאשר לשם העצם המיודע מתווסף תואר, נוספת התווית den לפני שם התואר שלפני שם העצם ממין האוטרום, והתווית det נוספת לפני שם התואר שלפני שם העצם מהמין הנייטרלי.

ליידוע שם העצם מהמגדר הנפוץ ביידוע הצגתי (זה, זו), כאשר העצם קרוב לדובר נעשה שימוש בתווית היידוע den här ("זה שפה") או בקיצור denna. ליידוע שם העצם מהמגדר הנפוץ ביידוע הצגתי (זה, זו), כאשר העצם רחוק מהדובר נעשה שימוש בתווית היידוע den där ("זה ששם").
ליידוע שם העצם מהמגדר הנייטרלי ביידוע הצגתי (זה, זו), כאשר שם העצם קרוב לדובר נעשה שימוש בתווית היידוע det här או בקיצור detta.
ליידוע שם העצם מהמגדר הנייטרלי ביידוע הצגתי (זה, זו), כאשר שם העצם רחוק מהדובר נעשה שימוש בתווית היידוע det där.

נטיית שמות העצם ברבים

רבים לא מיודע

כמעט כל שמות העצם שאינם מיודעים מהמגדר הנפוץ המסתיימים בתנועת a, תנועה זאת מותמרת בהם לסיומת or.
רוב שמות העצם שאינם מיודעים מהמגדר הנפוץ המסתיימים בתנועה שאינה תנועת a נוספת להם הסיומת ar.
רוב שמות העצם שאינם מיודעים מהמגדר הנפוץ המסתיימים בעיצור נוספת להם הסיומת ar.
רוב שמות העצם שאינם מיודעים מהמגדר הנפוץ בהם הטעם הוא על ההברה האחרונה, או שהם בני הברה אחת, הריבוי נעשה באמצעות הסיומת er.
בחלק משמות העצם בהם הריבוי הוא באמצעות הסיומת er ישנו שינוי תנועה בשם העצם לפי התבנית הבאה: a>>ä o>>ö ä>>å.

כמעט כל שמות העצם שאינם מיודעים מהמגדר הנייטרלי המסתיימים בתנועת, נוספת להם הסיומת n. כמעט כל שמות העצם שאינם מיודעים מהמגדר הנייטרלי המסתיימים בעיצור, צורת הרבים שלהם היא כצורת היחיד.

רבים מיודע

ליידוע שם עצם ברבים נוספת הסיומת na על סיומת הרבים (כאשר סיומת הרבים מסתיימת ב־n אז ביידוע נוסף רק a), שמות העצם שאינם מקבלים סיומת ברבים, ליידועם נוספת הסיומת en. כאשר שם העצם המיודע מתואר נוספת התווית de לפני שם התואר שלפני שם העצם ברבים.

ליידוע שם העצם ברבים ביידוע הצגתי (אלה/אלו), כאשר העצם קרוב לדובר נעשה שימוש בתווית היידוע de här או בקיצור dessa. ליידוע שם העצם ברבים ביידוע הצגתי (אלה/אלו), כאשר העצם רחוק מהדובר נעשה שימוש בתווית היידוע de där.

נטיות תארים

בשפה השבדית התארים מתאימים לשם העצם במין ובמספר. ישנן שתי מערכות לנטיית התואר השבדי: הנטייה החזקה והנטייה החלשה.

הנטייה החלשה משמשת לתיאור שם עצם מיודע ובה ישנה תוספת a לשם התואר ולפניו אחד הכינויים den או det בהתאם למגדר שם העצם ביחיד (den למגדר הנפוץ ו־det למגדר הנייטרלי) ו־de לפני שם העצם ברבים.

הנטייה החזקה משמשת לתיאור שם עצם בלתי מיודע ובו צורת התואר הבסיסית משמשת את המגדר הנפוץ בצורת היחיד, ולצורך יצירת המגדר ביחיד נייטרלי נוסף t לשם התואר, אם שם התואר מסתיים ב־d או dd בצורה הנייטרלית זה מותמר ב־t או tt בהתאמה. לשם התואר ברבים נוסף a.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה בשפה זו: שבדית
ערך מילוני בוויקימילון: מילים בעברית שמקורן שבדית
ספר לימוד בוויקיספר: שבדית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שבדית