הרברט סיימון

הרברט אלכסנדר סיימון (Herbert Alexander Simon; ‏15 ביוני 1916 - 9 בפברואר 2001), חוקר יהודי-אמריקאי בולט בתחומי הפסיכולוגיה, הכלכלה והניהול, מדעי המחשב ופילוסופיה של המדע. ב-1978 זכה בפרס נובל לכלכלה על מחקרו הייחודי בתחום קבלת ההחלטות של גופים עסקיים.

סיימון נולד בויסקונסין, ארצות הברית ב-1916. הוא קיבל תואר ד"ר מאוניברסיטת שיקגו ב-1942 במדע המדינה תוך התמחות במנהל ציבורי. תחום התמחות זה סלל את המשך מחקרו בתחום הציבורי והארגוני ושימש בסיס לתגליותיו בתחום קבלת ההחלטות הארגוני, בזכותן זכה בפרס נובל. תרומתו למדעי המחשב זיכתה אותו בפרס טיורינג.

היה חבר סגל אוניברסיטת קרנגי מלון מאז שנת 1949.

מחקריו

בספרו הידוע ביותר, "התנהגות אדמיניסטרטיבית" (1947), העמיד סיימון את קבלת ההחלטות כמהות המנהל הציבורי. הספר אף נבחר בשנת 1989 לחיבור בעל ההשפעה הגדולה ביותר מעולם על תחום תורת המנהל הציבורי. לדבריו, משום שבמגבלת הזמן הארגוני, עיבוד מידע מסוים כרוך בהכרח בויתור על עיבוד מידע אחר, המשאב החסר ביותר לדבריו במנהל הציבורי איננו כסף, אלא זמן או "יכולת הקשב" של המנהלים.

סיימון טבע את המונחים "רציונליות מוגבלת" (Bounded Rationality) ו"סטיספיקציה" (Satisficing) או מודל השבעת הרצון. במחקריו יצא כנגד המודל הרציונלי לקבלת החלטות, בטענה שההנחות המוקדמות שהיא מניחה גורמים לכך שהיא איננה מציאותית ויכולת הניבוי שלה נמוכה מאד. לטענתו גם אם מקבל ההחלטות מעוניין לקבל את ההחלטה הרציונלית ביותר, תמיד ישנם גורמים - כגון מגבלות ניהוליות, קוגניטיביות, סביבתיות, הטיות תפיסה וכן מגבלות של זמן או עלות - המונעים ממנו להשיג זאת בצורה מלאה. בעיה נוספת היא הנטייה של בני האדם לשפוט מידע חדש על פי הדימויים הישנים שהם מכירים (ראה לדוגמא "הקונספציה").

סיימון טען כי גופים עסקיים ובני אדם פרטיים טועים לחשוב כי הם מבצעים תהליך קבלת החלטות רציונלי (כלומר מקסום תועלות או רווחים אל מול מינימום עלויות) כאשר למעשה הם "מסתפקים" באוסף מוגבל של ראיות, הנבחנות באופן חלקי בלבד. תהליך זה נקרא סטיספיקציה או "השבעת רצון". כלומר לפי שיטתו, החלטה העומדת ברף הרציונליות המוגבלת, היא לא זו בעלת התועלת המקסימלית, אלא זו העונה על דרישות מינימום התואמות את רמת השאיפה הנדרשת, בהתחשב במגבלות הטבעיות של זמן ועלות.

בנוסף למחקריו בנושאי תהליך קבלת ההחלטות, עסק סיימון עם עמיתים נוספים בתחום הבינה המלאכותית, בעיקר בפיתוח מודלים ותוכנות מחשב אשר התחקו אחר תהליכי קבלת ההחלטות האנושיים ואופטימיזציה.

קישורים חיצוניים

• תקציר חייו ורשימת פרסומים
• כל כתבי הרברט סיימון

זוכי פרס נובל לכלכלה

1969: פריש, טינברגן - 70: סמואלסון - 71: קוזנץ - 72: היקס, ארו - 73: לאונטיף - 74: מירדל, האייק - 75: קנטורוויץ' טג'אלינג ס. קומפאנס - 76: פרידמן - 77: אולין, מיד - 78: סיימון - 79: שולץ, לואיס - 80: קליין - 81: טובין - 82: שטיגלר - 83: דברה - 84: סטון - 85: מודיליאני - 86: ביוקנן - 87: סולו - 88: אלה - 89: הבלמו - 90: מרקוביץ', מילר, שארפ - 91: קואז - 92: בקר - 93: פוגל, נורת' - 94: הרסני, נאש, סלטן - 95: לוקאס - 96: מירליס, ויקרי - 97: מרטון, שולס - 98: סן - 99: מנדל - 2000: הקמן, מקפאדן - 01: אקרלוף, ספנס, שטיגליץ - 02: כהנמן, סמית - 03: אנגל, גריינג'ר - 04: קידלנד, פרסקוט - 05: אומן, שלינג - 06: פלפס- 07: הורוביץ, מסקין, מאירסון - 08: קרוגמן

stock | retire | vm
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History