היסטוריה


ערך זה עוסק במונח המציין את כלל ההתרחשויות בעבר ואת מחקרן. אם התכוונתם לכתב עת בשם זה, ראו היסטוריה (כתב עת).
פורטל

למאמרים, אישים, סידורי תקופות והמלצות, ראו פורטל היסטוריה.
פסל של הרודוטוס, מי שכונה "אבי ההיסטוריה"

היסטוריה הוא מונח המציין הן את כלל ההתרחשויות בעבר, והן את המחקר המניב את הידע אודות התרחשויות אלו. תו ההכר של הדיסציפלינה ההיסטורית, המייחד אותה מדיסציפלינות אחרות העוסקות בחקר העבר, הוא הסתמכותם העיקרית, גם אם לא הבלעדית, של ההיסטוריונים על עדיויות כתובות, הקרויות מקורות ראשוניים. מכיוון שכך, חקר ההיסטוריה מוגבל לחקר תרבויות בעלות מערכות כתב, וככזה הוא מתייחס לראשית הכתב, אשר תיארוכו הוא לאלף ה-4 לפנה"ס. תקופות מוקדמות יותר מכונות בשל כך פרהיסטוריה, ונחקרות במסגרת מדע הארכאולוגיה. יחד עם זאת, שינויים וחידושים במתודולוגיה ההיסטורית, בעיקר במרוצת המאה ה-20, הביאו לשימוש גובר בכלים שאינם טקסטואליים לחקר ההיסטוריה ולאימוץ מתודולוגיות של דיסציפלינות אחרות, כגון האתנוגרפיה על מנת להתגבר על מגבלות אלו.

גיל ההיסטוריה כגיל הציויליזציה. מאז יצר האדם את הכתב שאף לתעד אירועים שונים בחייו ובחיי סביבתו. בתחילה, בעזרת לוחות חרס ופפירוסים ובהמשך על ידי סופרים שתיעדו את המדינה, הכלכלה והחברה בכתב. ככל שהשתכללו אמצעי הדפוס, גדל היקף העבודה ההיסטוריונית. מלכים העסיקו סופרים שיתעדו את תקופת מלכותם; כובשים טבעו מטבעות ותחריטים כדי להנציח כיבושיהם.

ההיסטוריונים משתמשים במקורות רבים, כולל מסמכים כתובים או מודפסים, ראיונות (היסטוריה שבעל פה) וארכאולוגיה. דעות שונות על ההיסטוריה נמצאות מקובלות יותר או פחות בתקופות מסוימות מאשר באחרות (ראו: היסטוריוגרפיה). התקופה שלפני תיעוד האדם נקראת פרהיסטוריה.

תוכן עניינים

מקור המונח

המילה היסטוריה באה מהמילה היוונית Ιστορία (ביוונית "מחקר") ונכנסה לשימוש לאחר שהרודוטוס קרא כך לספרו אודות מלחמת פרס-יוון. המילה חולקת את אותה אטימולוגיה כמו המילה האנגלית "STORY" , סיפור.

בעייתיות המחקר ההיסטורי

ישנן מספר בעיות במחקר ההיסטורי:

  • בעיית המקורות היא בעיה קבועה בכל מחקר היסטורי. הבעיה מגוונת ומשתנה בכל מקרה ומקרה: לעתים יש חוסר במקורות ולעתים עודף במקורות סותרים; בעיית איתור המקורות, פיענוחם, הבנת מושגים בהם נעשה שימוש ונקודת המבט, השקפת העולם והכוונה המכוונת ממנה נכתבו - כל אלו מהווים יעדים במלאכת ההיסטוריון להבנת העבר.
  • סכנה בהבנת ההיסטוריה מנקודת מבט מאוחרת יותר (אנכרוניזם).
  • בעייתיות נוספת קשורה לכיוונים בהם התפתחה כתיבת ההיסטוריה, וכיוונים אליהם טרם התפתחה. כך, למשל, מבקרים זרמים רבים בתאוריה הפמיניסטית את העובדה שההיסטוריה נכתבת במידה רבה מנקודת מבט גברית, שמדחיקה ומדירה את מקומן של נשים.
  • מחקר היסטורי המעוגן אפריורי בפרדיגמה מחקרית (כגון, ממסדית או ביקורתית). בכתיבה על אודות תקופת היישוב ומדינת ישראל, הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בסוגיות הנוגעות למאפייני הציונות, אירועים מעוררי מחלוקת כגון הנכבה ותיאור אירועים הקשורים בקבוצות לא ממסדיות (מזרחים, ערבים, ימין ושמאל רדיקלי ועוד).
  • "בחירת הספרן", במשך שנים רבות היה צורך להעתיק את הספרים מחדש כי הספרים הישנים התבלו. מי שהחליט איזה ממגוון הספרים שבספריה יש להעתיק היה הספרן או הממונה עליו. ספרים שהוחלט שלא להעתיקם אבדו והמידע שהיה כתוב בהם נעלם. ספרים אלו הרבה פעמים כללו מידע שלא תאם את השקפת עולמם של הספרן והממונים עליו וכך נשמרו בעיקר כתבי יד שתאמו את הגישה המקובלת.

הבנת הסיפור ההיסטורי, תיעודו ופרשנויותיו

בבואנו לבחון אירוע היסטורי ותיעודו, ראוי להתייחס לשני היבטים בו הוא נבחן בעיני ההיסטוריה. ראשית הסיפור עצמו, שאמור לכלול את העובדות ההיסטוריות כפי שהתרחשו בפועל ושנית הנרטיב או הסִפֶּר, שהוא האופן שבו חברה "מהנדסת" את הסיפור ההיסטורי שלה, מָבְנַה אותו. לפי האקלים הפוליטי הרלוונטי לעת ספציפית, מודגשים סיפורים היסטוריים הדגשת יתר ואחרים מוצנעים, כאשר מהנדסי התרבות מבצעים סלקציה בעובדות ומשנים את הפרופורציות. הנרטיב מבוסס פסיכולוגית על הזכרת אירועים מסוימים והשכחתם של אחרים. הפילוסוף הצרפתי ארנסט רנאן ציין בכתביו שאומה הופכת להיות כזו, כאשר ציבור אחד זוכר ושוכח ביחד, את אותם האירועים.

לדוגמה, בעת תהליך גיבושה של מצרים לאומה או קהילה מדומיינת אחת[1], שהחל בסוף המאה ה-19, בוצע קשר אתנוגרפי לתקופת הפרעונים, תוך דילוג על התקופה הבריטית, עות'מאנית, ממלוכית והמוסלמית, למרות שלהרכב האתני של האוכלוסייה המצרית, כבר כמעט ואין קשר לתקופה זו [2]. כך גם העצמתו של סיפור מצדה, כחלק מהנרטיב של קוממיות מדינת ישראל, או הפיכתם של הסולטאנים העות'מאניים הראשונים ללוחמי קודש- ראזים, זאת כדי לקבל הכשר דתי לאימפריה המתהווה, למרות שהסוגיה הדתית הייתה מאד משנית, במלחמתם להשגת שטחים ושלל ביזה[3] .

היסטוריה הינה גירסתו של ההיסטוריון לאירועים, אך לעתים אין בנמצא היסטוריון שיתעד באופן ישיר את האירוע והשלכותיו. כך נותר המרד הגדול בגירסתו הכמעט בלעדית, של יוסף בן מתיתיהו אירוע, שהוא והשלכותיו הועצמו מאד בהיסטוריה של העם היהודי, בעוד שמרד בר כוכבא, שהיה לא פחות "גדול" והשלכותיו קשות באותה מידה לפחות, נותר מוצנע יותר בהיסטוריה, מאחר שלא תועד באופן ישיר [4].

היסטוריה כללית והיסטוריה מקומית

במקומות שונים בעולם נהוג לבצע הפרדה בין שני תחומי מחקר ולימוד בין היסטוריה כללית לבין היסטוריה מקומית של אותו מדינה/אזור. לדוגמה ברוב האוניברסיטאות ברחבי קנדה נלמד היסטוריה כללית וכן היסטוריה של קנדה כשני תחומים נפרדים זה מזה, וכך גם במדינת ישראל: האוניברסיטאות מלמדות היסטוריה של עם ישראל והיסטוריה כללית בדיסציפלינות נפרדות.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: ראשי תיבות בהיסטוריה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: היסטוריה
ויקיספר ספר לימוד בוויקיספר: היסטוריה לבגרות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: היסטוריה

הערות שוליים

  1. ^ שמיר, שמעון, "אור ואש", כתב העת 2000/ (980) אלפיים (20), תל אביב, הוצאת עם עובד.
  2. ^ טולידאנו, אהוד, מצרים בפתח העידן המודרני, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1996.
  3. ^ ‏Inalcik ,Halil ,The Ottoman Empire, The Classical Age 1300-1600, The Trinity Press, London, 1973
  4. ^ Eck Werner, “The Bar Kokhba Revolt: The Roman Point of View,” JRS 89, 1999







stock | retire | vm
Why are we here?
All text is available under the terms of the GNU Free Documentation License
This page is cache of Wikipedia. History